בעבוע בלתי נשלט

אתן מכירות את זה שאתן עצבניות על הבעל שלכן בלי סיבה ספציפית? לי יש ימים כאלה, כשאני גם ככה עצבנית מדברים אחרים, או כשמצטברים ביחד הרבה דברים מעצבנים שבעלי האהוב עשה, ואז אני פשוט מרגישה בעבוע של טינה מבפנים שאני לא יכולה לשלוט בו. ואז, אם הוא למשל יניח את הכוס במקום הלא נכון, אני יכולה ממש להתפרץ והוא באמת לא יבין מאיפה זה בא לו.

אז מצד אחד זה טבעי שהאיש שהכי קרוב אלינו יהיה לפעמים גם האיש שהכי יוציא אותנו מדעתנו, וזה גם טבעי שהוא יהיה לפעמים זה שנוציא עליו את האגרסיות שלנו, שלא תמיד קשורות אליו בכלל, אבל מצד שני, לא חבל? לא עדיף להיות כנים וישירים ולהגיד מה שמפריע במקום לתת להכול לבעבע מבפנים ואז להתפרץ בלי שליטה? נו, ברור שעדיף, אבל לא תמיד זה עובד.

והנה מאמר שמצאתי בדיוק בנושא הזה והוא גם נותן כמה טיפים לשיפור של המצב: https://www.parents.com/parenting/relationships/staying-close/building-a-strong-relationship-resenting-your-spouse/ . מי יודע? אולי זה יעזור, וזה בטוח לא יכול להזיק…

כי בשורה התחתונה, זה ברור לכולנו שהטינה הזאת לא עושה טוב לאף אחד, לא למי שמחזיק אותה בבטן, לא למי שחוטף אותה בפרצוף ולא לזוגיות של שני האנשים האלה.

 

לצאת מהלופ

אני מניחה שגם הזוגיות הטובה ביותר נתקלת לפעמים בקשיים. תקופות לחוצות, מתחים משפחתיים, בעיות כלכליות או בריאותיות וגם סתם, החיים עצמם – כל אלה יכולים לגרום לזוג שליו ואוהב להפוך לסערה של מריבות שלא נגמרת.

2019-07-14_093234K

אז ריבים הם באמת לא משהו שאפשר למנוע, ואם תשאלו אותי – יותר בריא לריב מלהתאפק ולשמור בבטן. ועדיין, אפשר לריב יותר נכון, לשנות התנהגויות ולמצוא דרך החוצה מהלופ של המריבות והעצבים וההתגוננות והמתקפות. עמליה רוזנבלום (שאני בכלל אוהבת נורא את הטורים שהיא כותבת) נותנת כמה נקודות למחשבה:

https://www.haaretz.co.il/wellbeing/health-blogs/psychology/amaliarosenblum/BLOG-1.7063409

שיהיה לכם ריב נעים וקל (והתפייסות נעימה וקלה אפילו יותר)!

לא סוף העולם

מיכה אוהב משחקי מחשב ופלייסטיישן, אבל הוא לא מהמכורים הכבדים. יש לו חבר אחד שאנחנו תמיד צוחקים על כמה שהוא מכור לדברים האלה ואני תמיד אומרת לעצמי בלב שמזל שגם בעלי היקר לא במצב הזה, למרות שגם הוא יכול להיעלם במשחק לכמה שעות טובות.

2019-10-31_091724LG

אז אם אתם מהמכורים או שאתם מכירים מכורים (מי לא מכיר בעצם?) יש מצב שגם אתם שמעתם אתמול זעקות שבר וייאוש של אנשים שהרגישו שסוף העולם הגיע. פורטנייט, שהוא אחד המשחקים שאנשים הכי אוהבים בשנים האחרונות, פשוט הודיע שהעולם שלו קרס אל תוך חור שחור ונעלם מהרשת ליממה שלמה. אנשים כנראה טיפסו על הקירות כי הם אפילו לא ידעו אם המשחק הזה עומד לחזור! האמת היא שאותי זה די שיעשע לראות את מיכה מנסה להרגיע את חבר שלו, כאילו באמת סוף העולם הגיע…

ואם דאגתם, אז הכול בסדר, המשחק חזר, כמו שכתוב פה https://www.maariv.co.il/business/tech/Article-723978 . כל המכורים יכולים לנשום לרווחה!

ועוד מילה על זוגיות ומשחקי מחשב – פעם הייתי מתעצבנת על המשחקים של מיכה, אבל עם השנים למדתי לקבל ואפילו קצת לאהוב את זה, כי כשאני רוצה לראות תוכנית שאני אוהבת בטלוויזיה והוא מתעקש על ערוץ אחר – הכי פשוט זה לשלוח אותו לשחק, ככה שאני אשתלט על השלט! מי אמר שמשחקי מחשב זה רק לילדים?

צרות בצרורות

אומרים שצרות באות בצרורות, וכמה שזה מבאס להודות בזה – זה נכון!

הכול התחיל בקצר שהיה לנו במדיח כלים. גילינו את זה בדיוק בערב החג ככה שלא היה לנו הרבה מה לעשות עם זה, כי מי יבוא לתקן? אז הסתדרנו בלי המדיח וניסינו להיזכר איך שוטפים כלים בידיים שלנו. לא כיף אבל גם לא נורא. היום בבוקר מוקדם כבר התייצב אצלנו טכנאי שהתחיל לפרק את המדיח מהמקום ולבדוק. ומה הוא גילה? שהקצר הוא בגלל נזילה שיש שם מהצינור של הברז. בקיצור, לא רק שיש לנו קצר, עכשיו אנחנו צריכים לטפל גם בנזילה. צרות בצרורות, מה?

אז כבר דיברנו עם אינסטלטור שיבוא לבדוק מחר בבוקר ובינתיים אני מלאה בדאגות כי מי יודע מה עוד נפגע מהנזילה הזאת שבכלל לא ידענו עליה? ובשורה התחתונה זה אומר שנצטרך לשלם, וכנראה שלא מעט, וזה תמיד קצת מלחיץ. כשדיברתי עם מיכה קודם הוא אמר שכנראה נצטרך לקחת הלוואה קטנה, אז תיעלתי את הדאגות שלי למשהו פרודוקטיבי יותר ועשיתי חיפוש באינטרנט ומצאתי פה https://www.bankhapoalim.co.il/wps/portal/PoalimPrivate/products?WCM_GLOBAL_CONTEXT=Poalim%20-%20Content/poalimsite/sitearea_maintabs/sitearea_motsarimvesirutim/sitearea_halvaotshrai/ashraiyashirr הלוואה מהירה שנראה לי שיכולה להתאים למה שכנראה נצטרך.

אז אחרי שתיפתר הנזילה ואחרי שנוודא שאין נזקים נוספים ואחרי שנפעיל שוב את המדיח הכול ייגמר, אני מקווה. רק מה? זה בטוח ייקח כמה ימים לא נעימים במיוחד ויעלה לנו הרבה. אתם יודעים מה? פתאום החיים בסוכה, בלי חשמל ובלי מים, נראים הרבה יותר אטרקטיביים…

חוש טכני

לפני כמה ימים כשסיימתי להשכיב את הילדים וחזרתי לסלון, ראיתי את מיכה יושב עם הטלפון שלו ביד והפרצוף שלו נראה ממש מבולבל. שאלתי אותו אם הכול בסדר והוא ענה שיש לו בעיה בטלפון שהוא לא מצליח לסדר.

מסתבר שבאותו יום הוא עשה עדכון למכשיר ומאותו רגע הוא לא הצליח לענות לשיחות נכנסות. היה צלצול, אבל המסך של קבלת השיחה לא הופיע, ככה שהוא לא הצליח לענות לשיחה וזה ממש תסכל אותו. אז התישבתי על ידו והצעתי עזרה, למרות שאני לא המוח הטכני הכי מבריק בשטח, אבל היינו רק שנינו אז הנחתי שלא יהיה לו מישהו יותר טוב לפנות אליו באותו רגע. הוא נתן לי את המכשיר ואני התחלתי לבדוק דברים ואחרי כמה דקות מצאתי את ההגדרה הבעייתית וסידרתי אותה. בסופו של דבר, זה היה ממש פשוט, רק היה צריך לחפור כדי למצוא את הבעיה.

וואלה, הרגשתי ממש טוב עם עצמי. מיכה מאוד התרשם ממני והחמיא לי על החוש הטכני, ואני צחקתי מזה בביטול למרות שזה ממש שימח אותי.

לפעמים גם אני יכולה להציל את הגבר שלי! האבירה על הסוס הלבן בפעולה!

נשיקה בלי רומנטיקה

בשבוע שעבר נסעתי הביתה עם הילדים בעוד נסיעה שגרתית. שמענו שירי ילדים והיה לכולנו מצב רוח טוב, אז אני וינאי שרנו בקול ולילי חייכה. וככה פתאום, לתוך הכיף שלנו נכנסה הפתעה לא נעימה – המכונית מאחורינו לא עצרה כשאנחנו עצרנו ונכנסה בנו מאחורה.

המכה לא הייתה קטנה, אבל גם לא רצינית. אני הרגשתי זעזוע בצוואר ובגב והתינוקת התחילה לבכות. ינאי היה ממש מופתע ושאל אותי מה קרה, ואני ניסיתי להסביר תוך כדי שאני משחררת את עצמי מהחגורה. למזלנו, אף אחד לא נפגע בתאונה הזאת, אבל אני הייתי ממש נסערת כי נבהלתי קצת. אז יצאתי ובחנתי את הנזק וצילמתי הכול מכל הכיוונים שיהיה לי תיעוד בשביל ענייני הביטוח (יש פה פירוט מה עושים במקרה של תאונת דרכים http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7484842 ), והחלפתי פרטים עם הנהג השני שלא הפסיק להתנצל ולשאול אם הילדים בסדר.

נשיקות כאלה בין מכוניות הן לא עניין נדיר, וצריך להיות מוכנים לזה, אבל כשנמצאים באוטו עם שני ילדים קטנים, האינסטינקט ההורי פשוט הופך את כל המאורע להרבה יותר מלחיץ. כשנסענו משם הביתה, הפעם בשקט, חשבתי לעצמי כל הזמן "מה היה קורה אם" וניסיתי להעיף את המחשבות המפחידות האלה. אין מה לעשות, הכביש הוא לא מקום בטוח…

דילמה נשית

מיכה הוא בן אדם מדהים ואפשר לסמוך עליו כמעט בכל נושא, אבל בכל מה שקשור לסדר וניקיון – אין עם מי לדבר. אני יודעת שהוא לא יוצא דופן בעניין הזה ושהרבה גברים נוטים לא לשים לב לבלגאן או ללכלוך, אבל השאלה היא איך מתמודדים עם זה בחיי היום-יום?

בימים שאני עצבנית או חסרת סבלנות, אני מעירה למיכה כמעט על כל דבר. אני לא חושבת שאני "מחפשת" אותו, אלא אני פשוט יותר חופשייה עם המילים שלי ומרשה לעצמי להגיד ישר מה אני חושבת. אז אני מעירה על הנעליים בסלון ועל הפח שהוא לא רוקן ועל כתם הקפה במטבח שהוא לא חשב לנגב אחריו ועוד ועוד. תמיד יש על מה להעיר. לפעמים זה גורם למיכה להתעצבן ואז זה מהר מאוד הופך לריב שרק אחר כך אני שואלת את עצמי אם הוא באמת היה שווה את זה.

הדילמה שלי (בימים הרגועים) היא אם להעיר או לא. אני לא רוצה להיות האישה הזאת שמציקה לבעלה עם תלונות והערות, כמו שרואים בקומדיות, אבל אם אני לא אעיר ולא אבקש ממנו לעזור, אז אני אתקע עם כל העבודה ובסוף אני אתעצבן בעצמי. אז מה עושים? אני מנסה למצוא את המינון הנכון, זה שיגרום למיכה להתייחס אליי ברצינות ולא להתעצבן ויגרום לי להרגיש שאני לא הפראיירית של הבית. לא תמיד זה מצליח לצערי.

כנראה שככה זה גברים והאמת היא שכל ההערות עד היום לא שינו שום דבר. הוא יכול לשים במקום את הנעליים אחרי שהערתי, אבל זה לא אומר שמחר הוא לא ישאיר אותן שוב באמצע הסלון. כנראה שזוגיות זה באמת אתגר שלא נגמר….