דילמה נשית

מיכה הוא בן אדם מדהים ואפשר לסמוך עליו כמעט בכל נושא, אבל בכל מה שקשור לסדר וניקיון – אין עם מי לדבר. אני יודעת שהוא לא יוצא דופן בעניין הזה ושהרבה גברים נוטים לא לשים לב לבלגאן או ללכלוך, אבל השאלה היא איך מתמודדים עם זה בחיי היום-יום?

בימים שאני עצבנית או חסרת סבלנות, אני מעירה למיכה כמעט על כל דבר. אני לא חושבת שאני "מחפשת" אותו, אלא אני פשוט יותר חופשייה עם המילים שלי ומרשה לעצמי להגיד ישר מה אני חושבת. אז אני מעירה על הנעליים בסלון ועל הפח שהוא לא רוקן ועל כתם הקפה במטבח שהוא לא חשב לנגב אחריו ועוד ועוד. תמיד יש על מה להעיר. לפעמים זה גורם למיכה להתעצבן ואז זה מהר מאוד הופך לריב שרק אחר כך אני שואלת את עצמי אם הוא באמת היה שווה את זה.

הדילמה שלי (בימים הרגועים) היא אם להעיר או לא. אני לא רוצה להיות האישה הזאת שמציקה לבעלה עם תלונות והערות, כמו שרואים בקומדיות, אבל אם אני לא אעיר ולא אבקש ממנו לעזור, אז אני אתקע עם כל העבודה ובסוף אני אתעצבן בעצמי. אז מה עושים? אני מנסה למצוא את המינון הנכון, זה שיגרום למיכה להתייחס אליי ברצינות ולא להתעצבן ויגרום לי להרגיש שאני לא הפראיירית של הבית. לא תמיד זה מצליח לצערי.

כנראה שככה זה גברים והאמת היא שכל ההערות עד היום לא שינו שום דבר. הוא יכול לשים במקום את הנעליים אחרי שהערתי, אבל זה לא אומר שמחר הוא לא ישאיר אותן שוב באמצע הסלון. כנראה שזוגיות זה באמת אתגר שלא נגמר….

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s